רש"י על שמואל א ט׳:י״ג

13 כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן וְגוֹ׳. מַאֲרִיכוֹת הָיוּ בַּדְּבָרִים, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל:

14 הַבָּמָתָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְבֵית אִסְחָרוּתָא״. מִשֶׁחָרְבָה שִׁילֹה הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת, וְהָיוּ מַקְרִיבִין שְׁלָמִים בַּבָּמָה, וְאוֹכְלִים יַחַד:

15 כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס מְזוֹנָא״, בּוֹצֵעַ עַל הַמָּזוֹן, עַל הַשְּׁלָמִים מְבָרְכִין בַּאֲכִילָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַזֶּבַח:

16 כְּהַיּוֹם. כַּאֲשֶׁר הַיּוֹם קַיָּם: